אוכלוסייה זו עם השנים בחלקה היגרה לישראל, בחלקה היגרה לצפון אמריקה ובחלקה נותרה בברית המועצות לשעבר.

 אנו, אימהות יהודיות שגדלנו בוואקום זהותי וחיות בקרב שתי קהילות אדירות של יוצאי חבר העמים, הבנו כי נתח אדיר מזהותנו זר לנו ולמשפחותינו ואם ברצוננו לשמר קשר לעם היהודי, עלינו להכיר את המקורות שלנו ולהתחבר אליהם באופן רלוונטי, נגיש ומהנה.

כך הוקם פרויקט  Torah Quest, וידאו בלוג שמשדר מידי שבוע בשפה הרוסית ומיועד לקהל יעד דובר רוסית ברחבי העולם, במטרה לאפשר לו גישה וחיבור למקורות שלו ולמורשת שלו.
הווידאו בלוג מציג  מידי שבוע בצורה קלילה ומהנה את תקציר פרשת השבוע ומדגיש את הרלוונטיות שלה ושל התורה לחיי היום יום. כל פרק מסתיים בשאלה שמאפשרת לצופים בה להמשיך ולעסוק בסוגיה המדוברת באופן מודרני ועכשווי.

סה"כ יצולמו 54 פרקים במיקומים שונים בישראל; לדוגמא, פרק חיי שרה צילום בחברון, הפרק על נוח צולם בגן החיות התנכ"י וכו'. נכון לעכשיו צולמו 40 פרקים, ספרים בראשית, שמות ויקרא ובמדבר.

הווידאו בלוג הוא יוזמה הפרטית שלנו -אני-ד״ר לובה בר-סף מישראל ולרה טרוינובסקי מרוסיה – אנחנו שתי נשים יהודיות לא דתיות שאוהבות את המסורת ורוצות לחלוק את המשמעות שלה עם הקהל דובר הרוסית הרחב. שתינו פועלות בהתנדבות לצד עשייתנו המקצועית ורותמות למשימה אנשי מקצוע שונים – צלם וידאו, עורך ועוד.

אנו יודעות שיש הרבה אנשים עם רקעים דומים לשלנו שמעוניינים לדעת וצמאים ללמוד ולהיחשף באופן לא מאיים. ברצוננו לסייע להם ולהוות גשר לעולם קסום ועשיר של המסורת המשותפת של כולנו.

כאן סרטון פרומו עם כתוביות בעברית

https://youtu.be/HzOF_TvCeuY

יש לנו אלפי צפיות בארוץ יוטוב, עמוד פייסבוק של רבנות הראשי של מוסקבה וברשתות חברתיות רוסיות.

כתבו עליינו בעיתונות ישראלית ורוסית, בידיעות אחרונות, בעיתון גלובוס והרבה אחרים.

הפוסט Torah Quest בעיתונות הופיע לראשונה ב-DRLuba.

הפוסט המסע של לובה הופיע לראשונה ב-DRLuba.

בהמשך המאמר, קרא את הקישור:

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5061472,00.html

הפוסט פרשת השבוע של לארה ולובה הופיע לראשונה ב-DRLuba.

אוכלוסייה זו עם השנים בחלקה היגרה לישראל, בחלקה היגרה לצפון אמריקה ובחלקה נותרה בברית המועצות לשעבר.

 אנו, אימהות יהודיות שגדלנו בוואקום זהותי וחיות בקרב שתי קהילות אדירות של יוצאי חבר העמים, הבנו כי נתח אדיר מזהותנו זר לנו ולמשפחותינו ואם ברצוננו לשמר קשר לעם היהודי, עלינו להכיר את המקורות שלנו ולהתחבר אליהם באופן רלוונטי, נגיש ומהנה.

כך הוקם פרויקט  Torah Quest, וידאו בלוג שמשדר מידי שבוע בשפה הרוסית ומיועד לקהל יעד דובר רוסית ברחבי העולם, במטרה לאפשר לו גישה וחיבור למקורות שלו ולמורשת שלו.
הווידאו בלוג מציג  מידי שבוע בצורה קלילה ומהנה את תקציר פרשת השבוע ומדגיש את הרלוונטיות שלה ושל התורה לחיי היום יום. כל פרק מסתיים בשאלה שמאפשרת לצופים בה להמשיך ולעסוק בסוגיה המדוברת באופן מודרני ועכשווי.

סה"כ יצולמו 54 פרקים במיקומים שונים בישראל; לדוגמא, פרק חיי שרה צילום בחברון, הפרק על נוח צולם בגן החיות התנכ"י וכו'. נכון לעכשיו צולמו 40 פרקים, ספרים בראשית, שמות ויקרא ובמדבר.

הווידאו בלוג הוא יוזמה הפרטית שלנו -אני-ד״ר לובה בר-סף מישראל ולרה טרוינובסקי מרוסיה – אנחנו שתי נשים יהודיות לא דתיות שאוהבות את המסורת ורוצות לחלוק את המשמעות שלה עם הקהל דובר הרוסית הרחב. שתינו פועלות בהתנדבות לצד עשייתנו המקצועית ורותמות למשימה אנשי מקצוע שונים – צלם וידאו, עורך ועוד.

אנו יודעות שיש הרבה אנשים עם רקעים דומים לשלנו שמעוניינים לדעת וצמאים ללמוד ולהיחשף באופן לא מאיים. ברצוננו לסייע להם ולהוות גשר לעולם קסום ועשיר של המסורת המשותפת של כולנו.

כאן סרטון פרומו עם כתוביות בעברית

https://youtu.be/HzOF_TvCeuY

יש לנו אלפי צפיות בארוץ יוטוב, עמוד פייסבוק של רבנות הראשי של מוסקבה וברשתות חברתיות רוסיות.

כתבו עליינו בעיתונות ישראלית ורוסית, בידיעות אחרונות, בעיתון גלובוס והרבה אחרים.

הפוסט פרויקט Torah Quest הופיע לראשונה ב-DRLuba.

ב2 בפברואר התקיים כנס מנהיגות לנשים, בבית רייזל בכפר סבא. כמאה נשים הגיעו מכל רחבי הארץ, לשמוע, להתרשם ולחלוק קושיות של מנהיגות: כיצד להנחיל ערכים לדור הבא, איך לשפר את

איכות חיי הפרט והקהילה, ובהרחבה, כיצד לקדם מטרות שחשובות למען טובת הכלל.

הכנס אורגן על ידי ד”ר בר-סף לובה, רופאת שיניים מומחית לטיפולי שורש, וסמנטה אמית, מאמנת מנהלים. במהלך הכנס הועברו הרצאות הבאות: הרצאה של דיני קופרשמיט- מרצה באוניברסיטה בנושא מעמד נשים ביהדות; הרצאה של הדס וילף- מאמנת אישית ועסקית ומנחת מועדון נשות העסקים של מועצת נשים כפר סבא; הרצאה של הילה אלחיאני- מנהלת תכנית זיקה בגן יבנה- זהות יהודית ישראלית קהילתית והרצאה של דנה סנדר מולה- מנהלת נציגות ישראלית של JWRP – ארגון בינלאומי המחזק קהילות יהודיות ברחבי העולם ומעצים את הקשר שלהן למדינת ישראל, לעם היהודי ולזהות יהודית, באמצעות עבודה עם אמהות-סוכנות השינוי במשפחה ובקהילה.

"אמהות עם מהות” היא עמותה שהוקמה בעקבות השתתפות במסע של ארגון JWRP הצורך נבע מההבנה שהקירוב לערכים הוא תהליך מתמשך שלא מתמצה בשבוע קצר. המסע הוא פרויקט דומה ל"תגלית" שמיועד לאמהות יהודיות מכל העולם, שמגיעות לארץ, מטיילות, שומעות הרצאות, לומדות, ומבלות כשהן מלוות בנשים ישראליות. בעמותה פועלות בעיקר מנשים שהשתתפו במסע, שהתאחדו לשמר את החוויות ולהמשיך את תהליך הלמידה וההתחברות לזהות היהודית. במסגרת זו הן מקיימות לאורך השנה פרויקטים משותפים: למען הקהילה, למשל, אחד הפרויקטים נערך בפורים בשנה שעברה, ארגון שליחת עשרות אלפי משלוחי מנות בכל הארץ, לשמח את אלה שמוגדברים בתור ״אנשים שקופים״, שלא מקבלים את תשומת ליבנו- שומרים, מאבטחים, שוהי מקלטים, מנקי רחובות וכו’. פרויקט נוסף הוא פרויקט השבת העולמית, במסגרתו נערכו קבלות שבת, הפרשות חלה, וטקסי הבדלה במקביל במוסדות בכל רחבי הארץ- בתי אבות, פנימיות , בתי כנסת, בבתים פרטיים ואפילו ברחובות.

הכתבה שפורסמה בעיתון "קול הכפר":

הפוסט כנס מנהיגות בארגון והנחיית ד”ר בר-סף לובה הופיע לראשונה ב-DRLuba.

זה נכון. אבל אני לא ממציאה. כל מה שאני מספרת זה מה שבאמת קרה לי בחיים.

והיום אני רוצה לספר איך נודע לי שאני יהודיה ושקיימת מדינה כזאת מדינת ישראל.

אני עליתי לישראל מרוסיה מעיר שנקראת ניג׳ני נובגורוד, בעבר גורקי. עיר בינונית בקנה מידה של רוסיה, בערך 1.5 מיליון תושבים ובזמנו עם המון יהודים. היום רובם בישראל או אמריקה, אבל אז כולנו היינו שם.

אני קראתי הרבה סיפורים שילדים יהודים ידעו שהם יהודים דרך הרחוב והצקות של ילדים אחרים.

אצלי זה היה אחרת. אני אפילו יודעת את היום הזה  במדויק. 17 בפברואר שנת 1977.

מישהו זוכר מה היה באותו יום? בלי לבדוק באינטרנט או להציץ מה כתוב למטה? 

אז אני אזכיר לכם. באותו יום, ב17 בפברואר שנת 1977 היה משחק כדורסל מכבי תל אביב נגד צסק״א מוסקבה.

אני הייתי אז בכיתה א'. אני, ההורים שלי וסבתא גרנו בדירה קטנה של שני חדרים (לא סלון ושני חדרים, פשוט שני חדרים קטנים). סבתא לבד בחדר ואני והורים בחדר שני. מה שהיה מיוחד אצלנו זה שהיה לנו טלוויזיה, מה שלא היה אצל אף אחד בשכונה שלנו, אבל זה לא שייך לסיפור.

אז באותו יום,מאוחר בלילה הורי ראו משחק כדורסל, מה שהם לא עשו אף פעם! ולא רק זה, הם הושיבו אותי לראות איתם! לא הבנתי מה קורה. ואז אמא התחילה להסביר. היא התחילה מרחוק.

את יודעת, אמרה אמא, שאנחנו מעודדים את הקבוצה בצהוב ורוצים שהם ינצחו. זה היה שוק ראשון.

איך? אנחנו לא בעד רוסים? למה? ואז אמא המשיכה- אלה, בצהוב- הם שלנו. זה בלבל אותי עוד יותר. 

 מי שלנו? לא רוסים? לא, הסבירה אמא, זאת קבוצה מישראל ואנחנו מעודדים אותם כי הם יהודים ואנחנו יהודים. וככה, לאט לאט, אמא המשיכה להסביר. היא סיפרה לי שהמדינה שלנו זאת ארץ ישראל ושהחלום שלהם ושל הרבה יהודים אחרים לעלות לישראל. היא הסבירה הכל בכזאת גאווה והתרגשות שהבנתי כמה זה חשוב לה. עד סוף המשחק נולדה ציונית שרופה, מי שאני עד היום. אי אפשר לתאר את השמחה כאשר מכבי זכו במשחק. בקושי ישנתי באותו לילה. הייתי חייבת לחלוק את זה עם מישהו. מה שאמא שכחה להגיד לי, זה שאסור לדבר על זה עם ״לא משלנו״.

למחרת בבית ספר חיפשתי עם מי לחלוק את ההתרגשות. לאכזבתי, אף אחד לא ראה אתמול משחק בלילה, כולם ישנו. אז אני שיניתי את האסטרטגיה והתחלתי לשאול: אתם יודעים שאתמול היה משחק ישראל נגד רוסיה? אם הייתם רואים את מי הייתם מעודדים? רוסיה? ואני – ישראל! הם היו מופתעים, אבל לא מספיק, בשביל להמשיך את השיחה. ככה עבר היום. בסוף היום מורה ביקשה ממני להישאר.

כאשר כל הילדים הלכו, היא אמרה לי בשקט עם מבט שהפחיד אותי: פרידמן, אל תשכחי שאת יהודיה, אסור לך לדבר!  

מאותו יום התחילו לי חיים כפולים. בחוץ- כמו כולם, בבית ובלב- יהודיה גאה עם חלום גדול.

זכיתי שהוא התגשם.

הפוסט זהות כפולה. סיפור קצר שכתבתי לתחרות סיפורים קצרים בנושא ציונות. הופיע לראשונה ב-DRLuba.